בספר זה מתבארת בצורה רחבה ועמוקה

***

שאלת גיוסם של בני הישיבות לצבא לצורך השתתפותם במלחמת מצווה, מלווה אותנו כבר עשרות שנים, מאז הקמת המדינה ועד ימינו אלה. מחלוקת זו שררה בין גדולי הרבנים בארץ שדאגו מחד שלא ייבש מעיין התורה ומאידך דאגו לביטחונם של עמנו ומדינתנו.

בספר זה מובאות שיטותיהם הייחודיות של מרן הראי"ה קוק זצ״ל ובנו רבנו הרצי"ה קוק זצ״ל, שהיה מ'ראשי המדברים' מטעם רבני ועד הישיבות בא"י מול מנהיגי המדינה והצבא. בספר נפרשת כשמלה סוגיה זו על צדדיה וטענותיה, לעומק ולרוחב.

רבותינו הכירו בצורך הגדול של ריבוי תלמידי חכמים בעמנו, שהם אלו "המחיים את רוחו ומטהרים את נפשו ומעודדים את כוחותיו”, ובייחוד בזמן מלחמה שזקוקים אנו יותר לרוח ד' שתפיח רוח גבורה בלוחמינו. מצד שני, הבינו את הצורך הגדול בהשתתפות יראי ד' במערכה, שגבורתם ודאגתם לקדושת המחנה יביאו לחיזוק ניצחונם של לוחמינו בחסד ד'.