כי אבי ואמי –

" בת כמה הילדה  שלך  ?

" שלוש  " . שרה עונה בלי היסוס ומשלמת . הפקידה נותנת לה את הכרטיס  . " קומה אחת למטה  , רציף ארבע . נסיעה טובה  " .

" תודה  " . שרה מחייכת , מרימה עליה את נפתלי ויורדת במדרגות . היא ניגשת לרציף  , מחכה לרכבת שתגיע .

שני שוטרים שהולכים הלוך ושוב על הרציף  מקפיצים לה את הלב .

ואם הם יעלו איתה לרכבת ? מה יהיה  אז  ? הידיים שלה מתחילות לרעוד , הלב מגביר את קצב.

ואם הם יעלו איתה לרכבת  .?  מה יהיה אז  ? הידיים שלה מתחילים לרעוד , הלב  מגביר קצב.

וכשהרכבת מגיעה , עולה לה בראש מחשבה מקורית . אולי בכלל שהילונת תיסע לה לבד לנקסטר , למה לא  ?

בעולם אידאלי מושלם , לכל ילד יש הורים  ,אבא ואמא  , שאוהבים  אותו אהבה אין סופית ללא תנאים . והם גם חיים 

באושר ובעושר , לאורך ימים ושנים טובות , כמובן  .

ובעולם שעדיין מצפה לתיקונו ?

ההורים לא תמיד מאריכים ימים ,

הילדים לא תמיד נמצאים עם ההורים .

והחיים , מה לעשות , לא תמיד מושלמים כמו בסיפורים .

זה הסיפור של מוישי ובתיה ,דוד ושייני , עקיבא ונפתלי וביילי .

הם אולי נעזבו  ,

אבל בורא העולם אסף אותם אליו , באהבה  וברחמים , במקום אבא ואמא

כמו שרק השם יתברך יכול .

כי אבי ואמי  הוא ספרה השמיני של הסופרת ליבי קליין .  והתפרסם בהמשכים  במגין " קטיפה  " .