בריתי הייתה איתו -עיון בסוגיית הברית ושליחתו של אליהו

מדברי הפתיחה :

הימים ימי שיבת ציון ,חלק קטן מיושבי בבל נענה לקריאתו והצהרתו של כורש , שב בששון לירושלים ובנה מזבח לה . הצהרת כורש היתה דתית באופייה , ולא לאומית . נושא ההצהרה היה הרשות לבנות את בית המקדש בשנית ולהשיב אליו את הקורבנות , ולא להקים מדינה עצמאית. תושבי ירושלים נשארו נתיניה של הממלכה הפרסית , וחירותם הלאומית התבטאה בהתכנסות סביב בניית המזבח.

המזבח הוא הגורם המאגד את שבי ציון , ובו תעסוק במידה רבה גם נבואתו של אחרון הנביאים , אשר ניבה תקופה זו -מלאכי.

הנביא מלאכי חותם את תקופת הנבואה הארוכה שליוותה את ישראל מימי משה רבנו. צמכאן ואילך ,כבר לא יהיה דיבור ישיר של בורא עולם אלינו, יותר לא נדע בבהירות את רצון ה ביחס למצבים השונים בחיי היחיד והציבור . זו שעת פרידה , שקיעה .

ודווקא עם דימדומי הנבואה ,חשובה מאין כמותה הברית , הברית הכרותה ,ברית הצח בין ה לעמו ,שתישאר עמנו גם במצבי הגלות הקשים ,גם כאשר ספקות ואי ודאות ישררו בתחומים רבים בחיינו.