וַעֲשִׂיתִים לְעֵץ אֶחָד ". זו פִּסגתה של נבואת יחזקאל בן

                                               בוזי הכֹּהן, אשר חוזֶה את איחודם של שני העצים – עץ יוסף ועץ

יהודה – כהרכבה חיה של כוחותיהם ומִפעלם.

עץ יוסף – בית השורשים – מגולם בדמותו של משיח בן יוסף,

בַּתנועה הציונית ובמדינת ישראל, ובכל איש התורם מכוחו לַבּניין

החומרי של גאולת ישראל.

עץ יהודה – נוף הענפים נושאי הפרי – מגולם בדמותו של

משיח בן דָוִד, הבונֶה את קומת הקודש על תשתית החול, ומייסד

את מלכות ישראל אשר השכינה שרויה בה. ניצוץ בן ־ דָוִד מאיר בכל

איש המַנשים ברוחו את נִשמת האומה.

חנן פורת, איש החיבורים, מלמד כאן את ’סוד ההרכבה’ בין

השניים הללו, לקראת בניינה השלם של מדינת ישראל, העתידה

להיות יסוד כיסא ה’ בָּעולם, כפי שחזה הרב קוק.

בכמה מקומות חוזים חז”ל שֶמשיח בן יוסף ייהרג, ומשיח בן דָוִד

יקום תחתיו. מקורות אחרים מלמדים להיפך, שֶמשיח בן דָוִד עתיד

להציל את בן ־ יוסף, וכך יתאחדו השניים להנהגת האומה בְּחומר

וָרוח, בְּגוף ונשמה.

“עוֹד יוֹסֵף חַי!“, זו קריאתו ־ תפילתו של חנן, בסִפרו כבחייו.

גם אם אטם החומר את הרוח וסדקים התפשטו בַּבּניין – לא ימות

חלילה משיח בן יוסף. טל חיים ממקור הקודש יְחַיֶה את מִפעלו,

להבריאו ולהקימו ברוחו של המלך דָוִד, גיבור החוֹל המופלא בַּקודש.

בשלושה שערים ריכזנו כאן את תורתו של חנן, כפִרקי גאולה:

במאמרו ‘עוד יוסף חי’, בלימוד נבואות זכריה, ובעיון בכתבי

הרמח”ל. שרשרת המסירה משתלשלת מן הרמח”ל אל הגר”א,

ממשיכה אל הראי”ה קוק, וממנו אל השניים: בנו הרצי"ה ותלמידו

‘הנזיר’, הרב דָוִד הכהן, אשר חנן שמע וקיבל מפיהם.

דולֶה ומַשקֶה הוא, חנן, מכל מַעיינוֹתָיו. מים רבים הוא מַנבִּיעַ מן

המִקדָש אל שדות העם בארצו – למען יַכֶּה שורש ויִשָׂא ענפיו, יפרח

ויעשה את פִּריו, ‘וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ’.