במצותיו חפץ מאד

גדרי מעשה ותוצאה במצוות 

סובב והולך בין מצותיה של תורה לחקור אם מצוה במעשה או בתוצאה

ודן בענינים רבים במסתעפים מחקריה זו.

מדברי ההקדמה :

אף אנו בחיבור זה השתדלנו  להתבונן בגדרי מצווה ה וללבנם , בין בגדים כללים  , הנוגעים למצוות רבות , ובין בגדרים פרטיים ,השייכים לכל מצוה ומצוה בפני  עצמה . ובעיקר מגמת פנינו היא אל גוף המצוה ובעיקרה , לידע להבין ולהשכיל מה ציוה השי"ת  בכל מצוה ומצוה , כלומר מהוא עיקר המצוה , מהוא גוף החיוב , מבלי להצטמצם רק בפרטי המצוות , בהלכות הפרטיות שבכל מצוה ומצוה , עם כל חביבותן והצטרכותן. הציר אשר עליו סובב והולך ספר זה הוא החקריה במצוות רבות אם גוף הצווי בהן הוא על עשית הדבר או על הוויתו , כלומר אם קיום המצוה הוא במעשה המצוה , והתוצאות הנשארת אחר המעשה אין בהם קיום מצוה כלל, או דילמה התקיימות התוצאה היא קיום המצוה , והפעולה המביאה אל התוצאה אינה מצווה אלא הכשר מצוה , וכמו שהעושה סוכה אינו מקיים בזה מצות סוכה רק מעשה הכשר  בעלמא, דהישיבה בסוכה זהו קיום מצותה ולא עשית הסוכה , כך יש מקום לומר בכל מצוה שיש בה פעולה ותוצאה, שמא מעשה המצווה אינו כי אם הכשר מצוה בעלמה , ורק הווית הדבר , היינו תוצאות המעשה , זהו קיום מצותה . ולמשל במצות מזוזה יש לדון אם המצוה היא מעשה קביעתה על פתח ביתו, או שמא מציאות מזוזה הקבועה ועומדת פתח הבית היא המצוה , באופן שהדר בבית מקיים מצות עשה בכל רגע ורגע שמתקיימת תוצאה זו.