טוב רואי -בבא קמא

סודרו לפי סדר דפי המסכת תשובות באורים וחידושים רבים בענייני נזיקין.

בהקדמת הספר הובאו דברי הפתיחה לענייני נזיקין הנקראים בשם ישועות, ללמד שהעוסק בהם מביא ישועה לעולם מידי יום ויום. וממילא חשיבות תיקונה של תורת הנזיקין באדם, אשר בחטאו רבה הנזק והרוע בעולם.

הסתכלות העומק הביאה את הבירור היסודי (בסימן ב) שבכל נזק שאדם עושה לחבירו אף אם אינו ניכר, עובר הוא על עשה של “ואהבת לרעך כמוך” גם אם אינו ניכר.

כן הגדרת “המעשה” המחייב, כולל גם כל מה שקראה התורה בשם מעשה גם אם הוא דיבור בלבד, כבעדים זוממים (בדף ה.) “ועשיתם לו כאשר זמם לעשות”. (בסימן ז), כן מבואר “לשון תשלומין שבתורה” (בסימן ט’) אע”פ שאין הכסף בעינו. וכן חשיפת העומק השכלי בגדר “חצי נזק צרורות”, בהגדרתה המיוחדת ש”נזק אינו חייב כי אם בפועל אבל גרמא פטור” ו”עצם מהות כוחו הוא ממוצע בין גופו לגרמא”(בסימן יב).

בפרק שני מבואר בטוב טעם ודעת הכלל של חיוב הנאה מרכוש חבירו כשאינו מחסרו, שאם אינו מפסידו כלל בשום אופן אינו נקרא כלל שהוא נהנה משלו ואעפ”כ רשות בידו לאוסרו על אחרים ולמחות מאחרים ליהנות ממנו (בסימן צא).

ובהגדרת חזקה בשלש פעמים (בסימן כב) הגדיר “תרי גווני חזקה” או שהוא סימן למפרע שדבר זה הוא טבעו, או שע”י כך “נתחזק בכך והורגל בזה וקנה טבע זו”, וההשלכות שיש להגדרות אלו להלכה.

ובפרק שלישי מפורש כאן בהרחבה גדרי “עביד איניש דינא לנפשיה” בהסברה בהירה את לשון השו”ע וכפי שעולה מהסוגיות. ומרחיב בשאלה מיוחדת של מיצר שהחזיקו בו רבים שאסור לקלקלו, אם נוגע גם לבית מדרש של רבים (בסימן כח), אם למדין מלשון מיוחדת זו של חכמים בדרכים גם לדברים אחרים.

בפרק רביעי מאריך בבהירות על ה”איסור לעשות תחבולות להפקיע את עצמו מן הדין” (סימן לו לדף מ:), ומסיק ש”אסור לגרום התפשרות ע”י תחבולה שהבעל חוב יפסיד, אע”פ שהוא אינו משקר מאומה” “במקום שההתפשרות אינה ראויה לפי האמת”.

ובסוף פרק חמישי הערתו הנשגבה (בסימן מא) ש“בלא לימוד עמוק אי אפשר לנו להוסיף על דברי תורה ולומר שדיבר הכתוב בהוה“. רק במקום שמוכח ביותר כך.

הנה ככלל מקובצים סוגיות שונות בעניני עדות בפרק שביעי, גם כן, וגדרי קניני גזילה, ועוד, ובתוכם גם הגדר של כבוד הבריות של הגוזל כבש על כתפיו לעומת שור ההולך על רגליו, שמבאר שבשעה שעובר עבירה אמנם אין לחוש לכבודו אבל אחר שכבר עבר חס הקב”ה גם על יקרא דחייביא (סימן נז). ואגב דן בדין “כותביו עליו אונו אפילו בשבת” (בדף פ:) ומאריך בזה “לדינא שחלילה לחשוב שמותר חילול שבת קודש בשביל ארץ ישראל”.

בפרק החובל שבו מובא יסוד קיום הדין בזמן הזה, ושליחותייהו דקמאי קא עבדינן, מאריך ומרחיב בפרטי הדברים מאד, ובכללם אם יסוד זה הוא דאורייתא או דרבנן (סימן פג). ובתוך כך מביא את היסוד ש”אמת הדבר שאנו רבני הדורות זה הרבה מאות שנים בגולה, וכעת עדיין בארץ ישראל, אין אנחנו יכולים לקחת את העטרה הגדולה הזאת שיהיה בית הדין שלנו נקרא בשם אלקים”. ועם כל זה “הלא כל יסוד המשפט שלנו בא מאותה ההשפעה שאנו מושפעים מקדושת המשפט ההולך ברוח הקודש של עמנו ושליחותייהו קא עבדינן”.

לפי רוב חיבת הקודש של עניני נזיקין ובאוריו של מרן הראי”ה בהם, נשזרו בספר זה בירורים עמוקים ונוקבים, שמצריכים לימוד, עיון ובירור.

בנספח שבסופו הובאה משאת נפשו של מרן הראי”ה להוסיף חקר בעניני נזיקין, והביא מבוא לכך וראשי פרקים, עם דוגמא גם לקיצור המסכת והבאתה בצורה קלה ומהירה ללומדים.

במהלך ספר זה שובצו גם הערות חשובות מתוך חבורו הלכה ברורה, בהם הרחיב והגדיר את מסקנת ההלכה, עפ”י אחרונים ומעבר לכך. כן גם בירורים יסודיים של הרצי”ה קוק זצ”ל, עם לקט הערות חינוכיות משיחותיו בסוף המסכת “בשיפולי גלימתו”.

ספר זה שפתח את ההוצאה על סדר נזיקין, הנותן אפשרות ללומדי התורה, לעיין בכתביו והגותו של מרן הראי”ה קוק, ולהתבשם מנועם דיברות קודשו, המדברים אלינו מתוך דפי התלמוד הקדוש.